שלום לכל שלם.
בשנות החמישים לחיי, לאחר שינויים משמעותיים, מצאתי את עצמי בצומת מרתקת של התחלות חדשות. זו הייתה הזדמנות מבורכת לחקור את העומקים של מה שתמיד סקרן אותי – ידע עצמי ומשמעות החיים.
לאורך השנים עסקתי בחיפוש עצמי, כמו שנקרא, דרך מחקר ביולוגי, שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות כמטפלת וכמטופלת, תהליכי עומק (גם אל עומק הגלגולים, אם יש), מסורות רוחניות שונות (בודהיזם טיבטי, זן, יוגה, ועוד), ולא מצאתי את מה שליבי ביקש עד שהגעתי אל מסורת הוודנטה. וודנטה, המופיעה בכתבים הוודיים העתיקים של הודו, אינה רק פילוסופיה. וודנטה אינה רעיונות מעניינים, ידע של עוד משהו בחיים. זו תורת חיים שחוקרת את חויית החיים, ברגע הזה, כמו שהוא, ושמעמיקה לחשוף את טבע המציאות, האמת, והקשר הבלתי נפרד בין העצמי לכל היש.
מתוך אהבה עמוקה לטקסטים העתיקים של וודנטה, אופנישדות, בהגוודגיטה ועוד, פניתי גם ללימוד את שפת הסנסקריט – השפה שבה נכתבו הכתבים הללו. אומרים שסנסקריט היא שפת האלים, ואני יכולה להעיד שהיא אכן פותחת דלת אל קסם אינסופי. לימוד ודנטה הוא עבורי כמו גילוי של תיבת אוצר, מלאה באבני חן של חכמה נצחית.
ישנם מורי ודנטה גדולים בעולמנו, ואחד המאורות שבהם הוא סוואמי דיאננדה סרסווטי, שעזב את גופו ב-2015, והכשיר מורים לאורך 50 השנים בהם לימד את לימודי הליבה של וודנטה, כלומר אופנישדות, בהגווד-גיטה, ברהמה סוטרה, וכתבים נילווים רבים. הוא אמר שאף פעם לא משעמם ללמוד על ה-self, שכן העצמי הוא ever fresh, תמיד טרי, תמיד עכשיו. וזה אכן כך. לימודי ודנטה, כמו כל דרך רוחנית מעמיקה, עוסקים בשאלה הגדולה מכל - מי אני? ובעצמנו, למען האמת, אנחנו תמיד עסוקים. את עצמנו אנחנו תמיד רוצים להכיר ולמען עצמנו אנו קמים בבוקר, שותים קפה, אוהבים, פועלים, עושים כל מה שאנו עושים. ולא מדובר באותו אגו שרוצה עוד ועוד. אז מה כן? את זה ודנטה מלמדת. את מה שכן, מה שיש. מה שתמיד.
עבורי וודנטה היא אהבה גדולה. בסופו של דבר, בתוך כל השינויים האדירים, הפרטיים והגלובליים, שמתרחשים כל יום, כל רגע, אני מוצאת שכתבי וודנטה, החוכמה שבהם, המורים הנפלאים ומלאי האהבה שנותנים את הכל כדי ללמד, כל אלו הם סלע יציב בים סוער. הם משענת אמיתית - הם מכוונים אותי שוב ושוב אל עצמי, ואני מגלה שתמיד הייתי מה שניתן להישען עליו. רק לא ידעתי נכון. לא הבנתי נכון. זה מסע לימודי-תודעתי-רגשי-פיזי, וטרנספורמציה אכן מתרחשת. חופש כבר קיים.
כאן, אני שואפת לחלוק את המסע הזה – את ההבנות, המחשבות, ואת היופי הטמון בלימוד הכתבים והמסורת המופלאה הזו.
באהבה,
שרי (סאטיה)